9.3.07
דורי שלי, אהוב יקר,
שש שנים מאז ראיתיך. עברו 2190 ימים . 2190 פעמים אמרתי "בוקר טוב דורי" כשהתעוררתי ו- 2190 פעמים אמרתי "לילה טוב דורי" לפני שעצמתי את עיניי. וכך יהיה עד שאעצום עיניי לעד בבוא יומי.
הגעגועים כואבים, נוגסים ונוגסים. המחשבה שלא אראה שוב את פניך היפים הורסת אותי.
אני חושבת עליך עשרות פעמים ביום. כל דבר מזכיר לי אותך. בכל סיטואציה שנקלעת בדרכי – דמותך צפה ועולה.
אני חושבת עליך כאשר אני שומעת ברדיו שיר שאהבת, אני חושבת עליך כאשר אני צופה בטלביזיה, בסרט, קוראת משהו מעניין, מאזינה לראיון אינטלקטואלי (יש גם דבר כזה לעיתים רחוקות), ואז אני מאזינה ברוב קשב, לא כי אני אינטלקטואלית, אלא כי אני בטוחה שאתה היית מתעניין ובוודאי היה לך משהו מעניין לומר על כך.
באחד הבקרים השבוע שמעתי ברדיו בחצי אוזן המלצה על ספר "ויכוחים על אמונה ופילוסופיה" של פרופ' ישעיהו לייבוביץ ופרופ' אבי רביצקי. מיד חשבתי: "את דורי זה היה מעניין". לא בכדי הצטרפת כשהיית בתיכון לחוג "וכחנות" (באנגלית) הוכחת את כישוריך ונהנית מכל רגע.
דורי שלי, נשמה שלי, עסקת בשאלות פילוסופיות, מוסריות, הגית במשמעות האדם, ובעולם ומלואו. יעידו על כך כל אלה שהכירו אותך ושוחחו אתך ולוא בזמן קצר ואפילו שיחה אחת שקיימו אתך. השארת חותם משמעותי על כל חבריך הנפלאים, בכל אחד מהם טבעת משהו ממך ואני מעיזה אפילו לומר שהשארת חותם גם על מי שלא הכירך בחייך, אך נקלע לאתר שלך והתרשם מאישיותך המקסימה.
דורי, לא ייאמן, אך עד היום אנו מקבלים "מסרים" עליך, אם זה מכתב, אם זו שיחת טלפון. קשה לתפוס שבחייך הקצרים הצלחת להנחיל כזאת מורשת.
מצד אחד הזמן אצלי עמד מלכת לפני שש שנים, מצד שני החיים ממשיכים והחוויות שנצברו מאז, כשאתה לא לוקח חלק בהם ולא חלק מהם, מוסיפות עוד על הכאב.
וכאן אני מגיעה לכאב הצובט, הכאב על מה שלא הספקת "בחייך הקצרים", על מה שלא חווית, על מה שלא זכית להיות, לראות, לשמוע.
אני תמיד חושבת: מה היה אילו לא היה קורה האסון הזה ? איפה היית היום ? בטוח שהיית מגיע רחוק. השמיים הם הגבול בשבילך. במה היית עוסק ? זכור לי שמאז שעמדת על דעתך, רצית ללמוד משפטים. (אפילו הצהרת על כך כשהתראיינת לעיתון לפני צאתך למשלחת "שגרירים צעירים"). היו לך את כל הכישורים, היית לוקח את זה בהליכה, אבל איפה שהוא, חזרת בך כשראית מה דרוש כדי להיות עו"ד. היושר והגינות שלך הכריעו ופנית ללימודי תרבות צרפת ולימודי כלכלה. המונח תרבות היה חשוב לך והתאים לך. גם בתחום הכלכלה עשית חיל ויכולת להגיע לגדולות. בכל מה שנגעת – עשית את הכי טוב. איזו החמצה.
דורי'לה שלי, אציל נפש, צדיק, רודף צדק. היום אנו עדים לכך שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו. הצדק בורח מאתנו. אנו נאבקים ונמשיך להיאבק למען עשיית צדק, קודם כל בשמך (כי כך אתה היית נוהג) ולזכרך. אתה שנלחמת על עוול שנגרם למישהו, האמנת שכך צריך לנהוג.
עתרנו לבג"צ וב- 21 לחודש זה אמור להתקיים דיון. לאור מצב מערכת המשפט בארץ כיום (מעניין מה היית אומר על כך) איני תולה תקוות רבות, אך לא אסלח לעצמי ולא אשלים עם תחושה שיש מה לעשות ולא עשיתי. זה קשה וזה מכאיב, אך אני שואבת את כוחותיי ממך. אולי אם יתנו את הדין אלה שהתרשלו וגרמו למותך, תימנע התאונה הבאה ?
דוריל'ה, נמצאים כאן חברים שלך. חברים יקרים שאנו מאמצים אל לבנו, חברים שלך בעבר הם חברים שלנו בהווה ומקווה שגם בעתיד. החברים שלך סיימו לימודים באוניברסיטה, תואר ראשון ותואר שני, עובדים, חלקם נשואים, חלקם בדרך, חלקם הורים וחלקם בדרך להיות הורים. החברות הייתה ערך עליון בשבילך והנאמנות הייתה נר לרגליך. ואכן חבריך נאמנים אליך ומוקירים את זכרך, כל אחד בדרכו שלו. אנו אוהבים אותם. נמצאים לצדנו בני משפחה וחברים שלנו, מוקירים ותומכים . החיים נמשכים, בשבילנו חיים שונים. אנחנו משתנים, מתבגרים. אתה לא משתנה, נשאר צעיר בן 24 שעתידך היה לפניך ועתה העתיד הפך לעבר.
השנה יצרו אתנו קשר 2 חברים שהכירו אותך, בשתי תחנות בחייך, בצבא ובטיול במזרח. לא ידענו עליהם והתרגשנו מאד לדבר אתם ולשמוע עליך. היום נראה אותם לראשונה.
אסיים בציטוט שתי שורות משיר שאתה פעם ציטטת באחד החיבורים שלך: "כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ואם אחד מאתנו הולך מעמנו, משהו מת בנו ומשהו נשאר אתו".
הייה שלום דורי, תמיד תהייה חלק מנשמתי, עד נשימתי האחרונה. אני מתה עליך בן.
אוהבת תמיד, אמא