דברים של עמי לאזכרה 10/03/06

החיים העמידו אותנו בהתנסות הקשה מכל.
אנשים שהגיעו למצב הזה מגיבים בצורות שונות ואף מנוגדות.
אנו נוהגים רב הזמן באופן טבעי וממשיכים במסלול החיים למרות הנטל הכבד והכאב שאינו מרפה.
כנראה שכך בנויה אישיותו של האדם בניגוד לבעלי חיים אחרים.
ככל שהוא רגשי יותר כך קשה לו במסגרת החדשה שנכפתה עליו – להמשיך לחיות ללא סם החיים שלו, הבן שלו.

חשוב לי לציין את כל אלו שנמצאים כאן המחזקים אותנו בנוכחותם ובקשר שהם שומרים איתנו
למרות הקושי הכרוך בכך.

גם דורי נמצא איתנו, אי נוכחותו הפיזית מכבידה עלינו אבל נוכחותו האישית והרוחנית מחזקת אותנו.
במצבי חולשה אני פונה אליו ושומע את קולו אומר: תחזור למציאות באבא ותתאפס... הפרק הקודם נגמר – תעביר דף.

דורי היה המיוחד וחזק מכולנו והוא ממשיך להשפיע עלינו, אלא שהוא גר עכשיו בשמיים.

לסיום אקרא שיר של נתן יונתן:

איש מביט בבנו

ורואה בעינו את מה שהיה

ומה שהינו ומה שיהיה כשהוא

עצמו כבר אינו.

וכל המראה הזה איך כבה

כמו מכת רעם.

ומי ימוד את יגונו

אם הוא כשורש העץ

או הוא כאמירו

והזיכרון יעירו אל חלקת יער

אשר הוא והנער חצו

בסבכי אורניה.

או אל אותה פאת שדה שכוחה

שהם היו אחרוניה

לעת האסף המקנה

באסוף השמש מן האדמה

שארית קרניה.

ואין צועק ואין עונה

חרישית תאסף חלקת השדה

אל יגוניה.

ורק האב ובנו הולכים

שניהם יחדיו

ולא אש ולא עצים

ולא שה ולא שופר

ולא הייתה עוד כאהבה ההיא

על עפר.