דברי אמיר צוקר לאזכרה של דורי 10/03/06
שלום לכולם,
נתבקשתי לומר כמה מילים במעמד הזה וברשותכם אנצל את הבמה הזו כדי לחלוק
איתכם כמה מן המחשבות שמעסיקות אותי לאחרונה בנושא השכול. אני מקווה שתמצאו חיבור
או הזדהות במידה כזו או אחרת לדבריי. מחשבות על החיים וגם על המוות יצא לי לחלוק עם
דורי עוד בחייו. היו לנו שיחות ארוכות על החיפוש אחרי האושר ( ב- א' ) בחיים, השגת
תחושת שלמות תחושת שלווה, ביטחון עצמי ואהבת החיים. הנושאים האלו קיבלו אצלי מימד נוסף
לאחר מותו של דורי ובעקבות ההתמודדות המשותפת של המשפחה ושל החברים עם האובדן שלו.
אני מוצא לנכון לגעת בהם כאן עכשיו ורואה בזה גם עשייה למען דורי, אני חושב שזה
קידום האני מאמין שלו, כפי שאני לפחות הבנתי ומזדהה איתו היום. אני מייחל שדבריי
יחזקו את מי שכואבים ובפרט יחזקו את אהובה ועמי שחייהם כהורים שכולים הפכו מאז
התאונה קשים במיוחד.
השנים הראשונות בלי דורי לוו גם אצלי בייסורים. הגעגועים, חוסר ההשלמה עם
הפרידה הכפויה והבלתי נתפסת הזו, הרצון להיאחז בכל הזיכרונות שמאיימים להתפוגג, הרצון
לשָמר את דורי בלבבות מָכרים, שחלקם כלל לא הכירוהו, במחשבה ובמעשה שלי, הרצון לקדם
משפט צדק עבורו, והרצון לנחם ולתמוך במשפחתו עד כמה שניתן. השמחה והאושר נתפסו
בעיני לעיתים כמותרות, לעיתים כבזויות. כשלבסוף חשתי בשמחה היא לוותה בתחושת אשם, בדיעבד
זה נתפס בעיני כמעט כחטא לזכרו של דורי. אך אפשר להמשיך ? אך אוכל לחפש אושר ולזנוח
את הכאב והגעגועים לדורי, ביטויי האהבה והזיכרון שלי כלפי חבר קרוב שאיננו ?! איך
אתפייס עם החיים כאילו כלום לא אירע ?! לא הנחתי לעצמי להמשיך ולחיות, הנחתי לעצמי
לשקוע בצער, בתסכול, ברחמים עצמיים. באופן פרדוקסאלי דווקא בתחושות האלו מצאתי נוחות.
היה לי רע, ולא שלא כאבתי גם לפני התאונה, אולם עכשיו גם נוספה הצדקה לכאבי. החיים
התאכזרו אלי ! והרי אי אפשר לשלול את עוצמתו והשפעתו של כאב האובדן...
5 שנים חלפו. גם אם לא האמנתי או רציתי בכך, הזמן הציב אותי בפני שלל של
חוויות חדשות ובלתי מבוטלות, חוויתי לצד הכאב גם רגעי נחת ואושר לא מעטים. פיתחתי בי
צדדים שדורי לא זכה להכיר יחד עם צדדים שדורי הכיר וביקש לעודד אצלי. לא פעם ולא
פעמיים דורי שימש מבחינתי מודל לחיקוי ואני חש רצון עז לספר לו על כך. בהתייצבות
מול הקשיים, בקידום רצונותיי, בהפקת המיטב מן החיים. את אלה אני מוצא לנכון להדגיש
היום.
היום בעיני להתעקש ולמצוא את הטוב ואת המהנה שבחיים אין פירושו לזנוח את
דורי ואת זיכרון אובדנו. נהפוך הוא! זהו הדורי שנשאר בי. דווקא להתייצב מול
התנסויות חדשות ולהתפייס עם החיים, ודווקא אחרי, כשדרך זו נהפכת בבחינת מילוי
צוואה בלתי כתובה, אימוץ גישתו לחיים. מי שהכיר מעט את דורי ודאי יודע שגם דורי
חווה תקופה קשה של הסתגלות והתפייסות עם החיים. הוא השכיל להקים את עצמו, לבנות את
עצמו ולהפוך לאדם המיוחד הזה שאנחנו מתקשים להיפרד ממנו. אדם פעלתן, שידע למצות את
יכולותיו הרבות, תר אחרי משאות ליבו, והפך אהוב ונערץ. דורי הצליח להפיק את המיטב
מן החיים! את זה אני בוחר לשים לנגד עיניי ולהנציח. כפי שדורי הציב את עצמו מול קשיים
ואתגרים ופתח בפניו חוויות רבות, מהן הוא יצא מחוזק ומאושר, אני שואף להשכיל ולעשות
בחיי, ומקווה שכולנו נדע לעשות זאת.
אהובה ועמי, יש לחיים עדיין הרבה מה להציע גם לכם. והרי קבלתם עוד מתנה נפלאה,
את יעל המתוקה. אולי הגיעה השעה שתניחו לעצמכם לחיות, כל כך מגיע לכם לשמוח שוב
ושיהיה לכם טוב. המשיכו והילחמו בכאב המשתק
הזה. להתייסר פחות אין פירושו לאהוב את דורי פחות. נותרו כל כך הרבה זיכרונות
מן השנים הנפלאות עם דורי שניתן לתעל לכיוונים המחזקים, הבונים, המתחדשים של החיים.
לזָמן חוויות חדשות לעצמכם ולראות בהן לחיוב משהו מדורי. משהו מדורי שיישאר איתכם
לעד.
לא, זה לא קל, ומי כמוכם יודע זאת. ויהיה זה יומרני מצידי לחשוב שנמצאה איזו
נוסחה קסומה להפגת כאב השכול. אבל הרי אתם שחינכתם את שירי ואת דורי להשכיל ולחדש
את עצמם באומץ על אף כל הקשיים. אז אל תשמעו לי, תשמעו לאנשים הנפלאים שחינכו את
שירי ואת דורי בחוכמה שכזו ותלמדו מהם לשוב ולהתמיד במיצוי הטוב שבחיים. כל מי
שנמצא כאן ודאי מייחל לבוא היום שבו תמצאו נחמה. כל מי שנמצא כאן ! וזה
כולל גם את דורי ! עשו זאת למענו, עשו זאת למען שירי, עשו זאת למען עצמכם.