27.2.02
דורי בני
יקירי, בבת עיני,
היום, 27 בפברואר, לפני 25
שנה בדיוק יצאת לאוויר העולם. תינוק רך ומתוק, ילד סקרן, בן מקסים, אח נאמן, נכד
אוהב, חבר נאמן לכל כך הרבה חברים טובים, חייל וקצין מסור לעם ולמולדת.
היום, ט"ו באדר, לפני
שנה בדיוק, נלקחת מאתנו בתאונה מיותרת. נקטפת בשיא פריחתך, כלאחר יד. אתה הבחור
השקול, הזהיר, האחראי מאין כמוהו.
יום הולדת הוא יום פטירה. צירוף תאריכים מצמרר באכזריותו ! אתה ודאי היית אומר "איזה אבסורד"
!!!
במקום לחגוג לך יום הולדת, אנו
עומדים כאן מול המצבה, רואים את האותיות של שמך דורי ולא
מאמינים, ולעולם לא נוכל להשלים.
חלפה שנה, כמעט 12 חודשים, 51
שבתות, 357 יום, ואני יכולה להמשיך לספור שעות ודקות.
כי בכל רגע ביום אני חושבת עליך,
נזכרת בדברים הקשורים אליך. רואה את חיוכך המקסים, שומעת את צליל קולך הערב וצחוקך
המתגלגל – ואין מנחם.
אם בכל פעם שאני חושבת עליך היית
מקבל שעת חיים – לבטח היית חי חיי נצח.
דורי, החיים עבורי נעצרו באותו
יום שבת ארור, בשעה 5:00 אחה"צ, כאשר קבלנו את הבשורה המרה. אני מהלכת בין
החיים. אך האם לזה ייקרא חיים ?
אני חיה בימים, מעבירה יום ומפנה
מקום ליום שאחריו, ובלילות אני מפליגה בים של דמעות, שוקעת בים של מחשבות וטובעת
בים של געגועים. בני יקירי, מי ייתן מותי תחתיך היום ויפה שנה אחת קודם.
דורי, מצאתי הרבה מכתבים שכתבת
לנו כשהיית בצבא ומשום מה לא נשלחו. מכתבים מרגשים, מלאים בתכנים פילוסופיים,
חכמים עם דברי טעם ומחשבה.
קשה לי להתבטא. פעמים רבות התחלתי
והפסקתי, כל המילים שבעולם לא יוכלו
לתאר אותך.
יש לי כל כך הרבה לספר לך. אני
כותבת לך מכתבים ומעדכנת אותך כבעבר, אך עתה הכתובת למשלוח היא: דורי
אברבנאל – גן עדן.
מערכת היחסים שנרקמה בינך לבין
שירי, ראויה להערצה. האהבה, ההערכה והפרגון ההדדיים בינך ובין שירי היו מקור
לגאווה בשבילנו. יחסך אלינו שהתבטא במכתבים הרבים שכתבת הוא נדיר. הייתה לנו הזכות
להיות הוריך לזמן קצוב, אך ממך נלקחה הזכות להיות הורה.
המשפחתיות הייתה חשובה בעיניך, אך
לא זכית להקים משפחה משלך.
החברות הייתה בשבילך ערך חשוב
ביותר. השקעת הרבה בחברות, תמיד היית קשוב ותומך.
יש לך הרבה חברים, חברים טובים
שאוהבים אותך מאד. חבריך ממשיכים לפקוד אותך כאן וממשיכים לבקר אותנו ולשמור על
קשר. אנו אוהבים אותם מאד כי אנו רואים בכל אחד מחבריך משהו ממך. משהו מאישיותך
שהטבעת בכל חבר. עד היום חברים כותבים לנו ומציינים איך הושפעו ממך לטובה, איך
ממשיכים להשתמש בביטויים שאתה השתמשת.
"...כי
כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ואם אחד מאתנו הולך מעמנו, משהו מת בנו, ומשהו נשאר
אתו..." כדברי השיר שאותו ציטטת באחד מחיבוריך הנפלאים.
דורי'לה, החיים שלנו השתנו מאז
האסון, אך אני רוצה לספר לך שגם החיים בכלל השתנו, בארץ ובעולם. האסונות פוקדים במקומותינו חדשות לבקרים.
שום דבר לא נשאר כפי שהיה.
דורי המלאך עלי אדמות, עכשיו מלאך
בשמיים. שמור על העולם ילד.
אוהבת ומתגעגעת אליך מאד מאד, אמא.