דברים שאהובה הקריאה באזכרה לדורי מרץ 2008

  14/03/08

ז' באדר ב' תשס"ח

היום ז' באדר, יום פטירתו של אבי כדורי ז"ל, סבא של דורי.  דורי נולד שנה אחרי שאבי נפטר, ונהרג  ב- 10 במרץ, בדיוק 25 שנים לאחר מכן. ז' באדר הוא גם יום הולדתו ופטירתו של משה רבנו, והוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.

התכנסנו כאן היום בחלוף שבע שנים מאז נלקח מאתנו יקירנו דורי.

שבע שנים של כאב וגעגועים. הזמן עובר אך הכאב מתגבר. ככל שהזמן עובר מתווספים חוויות ואירועים חדשים ללא נוכחותו הפיזית של דורי. אמרתי פיזית והתכוונתי לכך. כי רוחו של דורי נמצאת בתוכנו ובנפשנו. לא פעם אני עושה משהו ובודקת ביני לביני האם זה לרוחו של דורי, האם דורי היה אוהב את זה. אפילו עכשיו כשאנו עומדים כאן, עם כל האנשים היקרים האלה, חברים של דורי, בני משפחה וחברים שלנו ואפילו כאלה שלא הכירו את דורי, אני חושבת על דורי מביט עלינו שם למעלה ותוהה מה הוא היה אומר על המעמד הזה.

דורי'לה, אתה טבוע בנפשי. חושבת עליך כל הזמן, בימים ובעיקר בלילות. חושבת על הדברים שקורים ביום יום, במיקרו ובמקרו, מבלי שאתה לוקח חלק בהם.

דורי שלנו, צדיק בדורך. עד היום לא הצלחנו להוציא את הצדק לאור. גם כשעתרנו לבג"צ בראשותה של השופטת דורית בייניש. ישבנו בהיכל המשפט, 6 שנים אחרי האסון, ולאחר 20 דקות מתחילת המשפט, היינו עדים לסגירת התיק ע"י משיכת העתירה. נאלמנו דום. חיים שלמים שלך, מלאי תוכן, עולם ומלואו, הסתיימו לאחר כמה משפטים של השופטים. לגבי חלק מהשופטים, אני בספק אם טרחו לקרוא בעיון את כל החומר שהובא בפניהם. כי הרושם שנוצר אצלנו היה שהסתפקו בדפדוף זריז. באותו רגע התחושה הייתה שנהרגת פעמיים, אז כתוצאה מרשלנות ועתה נרצחת בשני משפטי מילים, וכך עברו לסדר היום.

דורית בייניש עסוקה במלחמות גאווה וכבוד והתנצחויות למיניהם. מערכת המשפט כפי שהיא רחוקה מעשיית צדק. קיווינו למען זכרך שצדק ייעשה, נלחמנו על כך, אך כוחות הרשע גברו עלינו. התישו אותנו במערכה זו. לעיתים אני חושבת שהיינו צריכים אותך כאן להוציא את הצדק לאור, כי מי כמוך, אחד שנלחם על כבודו וזכותו של הזולת, ראוי לעשיית צדק. אך עדיין לא נאמרה המילה האחרונה, עד יום מותנו, גם אם אנו יודעים שלא נוכל לשנות דבר. אנו חייבים את זה לך לזכרך ולנו שנוכל להמשיך לחיות.

החיים נמשכים, אך כמובן בשבילנו אלה חיים אחרים, שונים. זכרך שזור בחיינו ולעולם לא יתנתק.

בני גילך לומדים, עובדים, חלקם נשואים, חלקם הורים וזו עדות שהחיים ממשיכים.

כמו בכל שנה, אנו מקבלים מסר בכל מיני צורות, טלפון, מייל, מכתב ,ושוב אנו נוכחים לדעת שהחותם שהשארת הוא עצום. האישיות שלך חדרה לכל כך הרבה לבבות. החלל והריק שהשארת הוא בלתי נתפס. 

השארת כל כך הרבה מאחור. אני מתגעגעת לשמיעת צחוקך המתגלגל, לחיוך הכובש, להומור שלך, "מה זה השטות הזאת" נהגת לומר, הרבה לפני שהייתה תוכנית טלביזיה בשם זה. מתגעגעת לרעש שעשית. תמיד מוקף בחברים, טלפונים, תוכניות של יום שלם שדחסת בשעה. כמובן שהכול נעשה כשמוסיקה מתנגנת ברקע בכל זמן שאתה בבית. איזה מזל שניצלת כל רגע מחייך הקצרים.

כתבת והתבטאת כל כך יפה. אני מתגעגעת לשמיעת דעותיך, תגובותיך, אמירותיך השנונות. הפתקים והתזכורות שהשארת לנו, הטלפונים, ההודעות במשיבון. כאשר אני מוצאת פתק נחמד שכתבת, ברכה, הגיגים, שיר שכתבת לעצמך, אני מתלבטת בכל פעם מחדש, רוצה לקרוא ברבים אך מיד נרתעת; הרי כשכתבת את מה שכתבת לא התכוונת שזה יגיע לרשות הרבים. אז איזה זכות יש לי לנהוג כך?

קשה מאד לתמצת בעמוד אחד את כל מה שחושבים, רוצים להגיד,  כי חייך היו כל כך עשירים ומגוונים, זה כמו לתמצת ספר עב כרס בן אלפי עמודים לעמוד אחד. לכן הכול שמור וחקוק על לוח לבנו.

דורי שלנו, אני מתה עליך ומתגעגעת עד כלות...

זוכרים ומתגעגעים, משפחתך האוהבת תמיד