אם אלוהים / אפריים סידון

אם אלוהים אוהב אותם
 צעירים צעירים למראשותיו,

שיירד להתבונן בהם פה -

ושלא ייקח אותם אליו.

אם אלוהים רוצה להתבשם

ביופיים ובנעוריהם,

שלא יחטוף אותם לשמיים,

שישמור כאן עליהם.

למה הוא מקנא באושרנו הפעוט?

למה הוא מתנכל ליומנו הפשוט?
למה כל כך דחוף לו
לראות אותם מתים?

הרי יש לו את כל הזמן

ואת כל העיתים.

יש לו את כל הנצח,

את כל העונות-

ולנו יש כל-כך מעט זמן,

איתם להנות,

כמה שנים טובות,

תקופה קצרה כל כך,

עם הבן, עם הילד,

עם החבר, עם האח.

זמן קצר, זמן שאול,

זמן שעוד מעט קט - יחלוף.

וגם מן הזמן הקצר הזה,

הוא עוד מעז לחטוף.

ולקחת בחוזק יד,

וללא בושה ממש.

ולגזול ברגע אחד,

את כבשת הרש.

אם אלוהים אוהב אותם,

צעירים צעירים לצד כסא הכבוד,

אז שיידע שגם אנחנו,

אוהבים אותם מאד מאד.

אני לא יודע כמה,

אבל בטח לא פחות.

והוא הרי כבר אסף אליו,

אלפים ורבבות.

מכל פינה, מכל רחוב,

מכל ישוב מכל חצר.

לו יש המון צעירים – ולנו

אחד או שניים, לא יותר.

אם אלוהים אוהב אותם צעירים ויפים,

אנחנו מבקשים מכבודו,

שישמור עליהם מקרוב -

אבל לא ממש לצידו...